הכשרת מאמנים
אבהות בת זמננו
במאה האחרונה חלו שינויים רבים בזהות הגברית ובתפקיד הגבר במשפחה, בעקבות השינוי שחל במבנה המשפחה המסורתי.
בדגם המסורתי, הבעל היה המפרנס והאישה עקרת בית במשרה מלאה. הנשים היו תלויות כלכלית בבעליהן וכל עבודת הבית (שלא הייתה מוערכת), נפלה על כתפיהן. הנשים המעטות שיצאו לעבודה, פגשו בהפרדה מינית בתחומי העיסוק השונים. הן עסקו בעבודות פקידות, שירותים, הוראה, סיעוד, ייצור וכיו"ב – כולן עבודות ששכר נמוך בצידן.
המשפחה היא תא חברתי, אשר כל שינוי שחל בחברה, משתקף בה. הרבגוניות המשפחתית גדלה מכמה סיבות: התעוררות התנועה הפמיניסטית, יציאה של נשים לעבודה, שעור גבוה של גירושין, אמהות חד הוריות מבחירה, זוגות הומו-לסביות, התפתחויות טכנולוגיות ועוד.
תנועה זו של שינויים חברתיים, פתחה אפשרויות חדשות. מופיע סדר משפחתי שלא מעדיף סמכות גברית דווקא, או חלוקת עבודה מסוימת בין גבר לאישה. שני בני הזוג יוצאים לעבוד ועולה הכוח הכלכלי של הנשים בחברה.
נוצר גבר ואב חדש, המאופיין במודעות רגשית ובמעורבות בניהול המשפחה. אנתרופולוגים וחוקרים קוראים לתופעה "אבהות חדשה". תופעה שהופיעה כאמור, עם העלייה החדה במספר האמהות העובדות במדינות המערב, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20. ה"אבהות החדשה" מבוססת על שילוב של אהבה וסמכות, בניגוד לאבהות המסורתית הקפדנית, שדרשה צייתנות ומשמעת עצמית מלאה מהילדים.
החברה המודרנית בת ימינו, מתירה לגברים לגלות תכונות נשיות ומאפשרת להם לבצע מטלות שבעבר נחשבו "נשיים" – כמו שותפות מלאה בטיפול בילדים ובחינוכם, ביצוע מטלות הבית השונות, השתתפות בקורסים להכנה ללידה ובלידה עצמה, יציאה לחופשת לידה במקום או בשיתוף עם היולדת. מתרבים הגברים הבוחרים במקומות עבודה שיאפשרו להם להיות זמן רב יותר עם ילדיהם.
בעת גירושין נאבקים האבות על זכותם למשמורת ולהסדרי ראייה, שיאפשרו להם לפתח ולהעמיק את הקשר עם ילדיהם. תופעה המלווה את ההתפרקות הזוגית בעידן המודרני היא, שיותר ויותר אבות מעוניינים להשוות את מעמדם לזה של האם בחיי ילדיהם. במסגרת הסדרי הראייה, כאשר האב מעוניין לשמור על קשר טוב עם ילדיו, נוצרת פעמים רבות ירידה בסמכות הורית נוקשה ו"גברית" מצד האב והתקרבות לילדיו כתוצאה מהדברות, מהתעדכנות מתמדת בחיי הילדים, מפעילויות משותפות שאולי קודם לכן לא היה זמן לכך ועתה האב משתדל לקיימם.
יחד עם זה, נראה שה"אבהות החדשה" היא במקרים רבים בגדר אידיאל שלא תמיד מתגשם במציאות, לנוכח עבודת הגבר שעדיין תופסת את מרבית שעות יומו. האבות המבינים כיום מהו האידיאל, נמצאים
במצוקה ומרגישים תחושות אשם קשות, כאשר אינם מצליחים להגשים אידיאל זה. קיים כלפיהם כפל ציפיות מבלבל. מצד אחד מצפים מהאב שיהיה מעורב יותר ויחד עם זה ממשיכים לראות באם את המטפלת הטבעית.
הפסיכולוגיה טוענת כיום, שעל שני ההורים במשותף למלא את תפקיד גידול הילדים, למען ביטחונם, יכולת התקשורת שלהם בעתיד, רמת ההתחשבות והרגישות שלהם בהתבגרם, יכולת שילובם בחברה ואיכות תפקודם במשפחתם העתידית.
יפה לראות כיצד מתבטאת האבהות החדשה בשירה ובספרות העברית.
אביא בפניכם שתי יצירות של שני יוצרים, שכל אחד מהם מייצג תקופה שונה: מרים ילן שטקליס כמייצגת ספרות שנות ה-40 ומאיר שלו – יוצר בן זמננו.
בשיר של מרים ילן שטקליס: "אביך גיבור", עולה דמות הרואית של אב גיבור הנמצא בשדה הקרב, נלחם למען המולדת. לפני הכותבת עומדת דמותו של ילד תמים נאיבי וממושמע.
בספר של מאיר שלו: "אבא עושה בושות", מוצג אבא של "יום יום" הנמצא במקומות חולין – בבריכה, בטיול שנתי, במסעדה, במשחק כדורגל, ברחוב. הוא מביא את הילד לגן, אופה עוגות ועושה בושות. דמות הילד העומדת בפני הסופר היא של מבוגר קטן, שווה בין שווים, מבין הכול.
בשיר "אביך גיבור" מהווה האב דוגמא ומופת לבנו במעשיו ובייעודו הלאומי: "גא היה ילדי הקט, גיבור אביך לבלי חת... אביך ער בשדה הקרב... קם לנקום...קם לגאול".
בספור "אבא עושה בושות" מתגלים סימני התנערות מסמכות. מוצג ילד המחנך את אביו: "אמרתי אלף פעמים לסדר את הבגדים בערב"... האב הוא שווה זכויות לילד, שאינו מהסס להוקיע בגלוי את התנהגותו: "אל תשאלי איך הוא התנהג לפני כל הגן, אני כ"כ מתבייש".
אביו של אפרים איננו אלוהים קטן ואפרים לא יפנים את אביו כגיבור בלי חת, כפי שמבקשת האם ב"אביך גיבור". האב חסר אמנם הילת גבורה, אך הוא חביב, חם, מוצא תושייה, בעל המצאות מעניינות, נמצא כל היום בבית (הוא סופר), נוטל חלק גדול בניהול הבית, בעוד האם המודרנית היא מרוחקת, בעלת קריירה ושקועה בענייניה. היפוך תפקידים של ממש.
לסיכום – כל אחת מהיצירות מייצגת את זמנה ואת דמות האב התואמת למציאות החברתית בה נכתבה. אנו חיים עדיין בדור בו שני סוגי האבהות מוכרים וקיימים, כך שאנו יכולים לערוך השוואה בין המוכר לנו ולהסיק מסקנות.
