המכון הישראלי להכשרת מאמנים
כוח האושר
"האושר לגשר אדיר הוא דומה
חזק הוא הגשר אך בלי מעקה
ואם לא תדע לכוון בו צעדיך
תיפול לתהום הפעורה תחתיך".
שנים אני מכיר פתגם או אמרה זו, ששמעתי מפי אמי. היא ספרה לי שנהגה לרשום זאת בספרי הזיכרונות של חברותיה בהיותה קטנה. איננו יודעים מה המקור, אך יש בו המון עוצמה. ביטויים כמו "גשר אדיר" מחד ו"תהום פעורה" מאידך, מבטאים את האושר ככוח שהאדם צריך להכיר, להבין, לדעת להתנהל אתו, אחרת ייפול ועוד איך – ייפול לתהום.
מהו אפוא, הכוח הזה? איך נכיר אותו ונבין חשיבותו? איך נפעל למען ימצא משכנו בתוכנו? בסביבתנו? בקרב יקירינו?
עפ"י אמרה זו, האושר תלוי אך ורק באדם עצמו. האחריות לאושר היא עליו. הכלים להשגתו נתונים בידיו. ואכן, אריסטו אמר: "האושר תלוי בנו". הרמב"ם אמר: "סוד האושר והסיפוק נמצאים בליבו של האדם".
מתאמנים אצלי זוג – סבא וסבתא לנכד שנוצר מתרומת זרע לבתם. כאשר נולד הם התחייבו זה לזו, שיעשו כל שביכולתם כדי שהנכד הזה יהיה מאושר כל חייו. שאלתי אותם – מה בקשר אליכם? והם ענו – אפילו אם יהיה לנו קשה, אפילו אם בסופו של יום נזחל על ארבע מרוב מאמץ, עדיין נעשה הכול כדי שהילד יהיה מאושר.
כולכם זוכרים בודאי את הסיפור "העץ הנדיב" (של סילברסטיין), אודות אהבתו הגדולה של עץ לילד ועל נכונותו להעניק לו כל שיכול ללא תנאי, נתינה ללא גבולות "והעץ היה מאושר". סיפור שבהחלט מזכיר מערכות יחסים שונות בעולמנו, כאשר צד אחד מעניק ללא גבול ללא הדדיות.
ואני שואל - האם אושר האחד צריך לבוא על-חשבון אושרו של השני? אולי אפשר ל"אחד" צרכים, להיענות לצרכי הצדדים המעורבים ואז יהיו כולם מאושרים?
תשובות בעלי המשפחות בכל הגילאים היו ברובן –
אושר בשבילי הוא הקשר הטוב שלי עם משפחתי,.
תשובות הצעירים ברובן היו –
אושר בשבילי הוא החופש לעשות ככל העולה על רוחי..
במקום השני אצל כולם היה – קשרים חברתיים טובים.
מובן שיש עוד דברים הגורמים אושר לאדם כמו – בריאות טובה, ייעוד בחיים, משרה טובה, שפע כלכלי, אך המעניין הוא שהנשאלים לא ציינו כל אלה במקום ראשון או שני אלא בהמשך.
אמנם, משאל כזה אינו מייצג, בכ"ז מה שניתן ללמוד ממנו הוא, כמה חשוב לאדם קשרים עם אנשים - עם בני משפחה, עם חברים. כמה האדם הוא יצור חברתי. כמה לא טוב היות האדם לבדו.
אם אמרנו, שהאושר תלוי אך ורק באדם עצמו, הרי שאותו אדם שהצביע על הקשר המשפחתי כגורם מספר אחד באושרו, חייב לפעול למען האושר הזה. כלומר, עליו לפעול למען משפחתו – להעניק, לקרב, להיות אוזן קשבת, לתמוך, לשתף ועוד. אין זה דבר מובן מאליו, שיחסים משפחתיים הם טובים וגורמים אושר. הם כאלה, אם אנו עושים אותם לכאלה. ואז ...אם הבנים שמחה – הללויה" (תהלים קי"ג).
הוא הדין לגבי חברים. כפי שאמרו חכמינו: "אדם בלי חברים כשמאל בלי ימין". אך אין לקבל חברות כדבר מובן מאליו, יש להשקיע ולתחזק חברות. זו אחריותו של אדם שהדבר חשוב לו ומסב לו אושר, ליצור מערכת חברית אוהבת ותומכת. אם אינו משקיע ויוצר, לא תהיה מערכת כזו, לא יהיו לו חברים.
שלמה אבן גבירול ביטא יפה קשר חברי:
"האוהב הנאמן: מי שהתנדב לך בממונו בעת צורכך, בנפשו – בעת צרתך".
"אוהבך – מי שהולך עמך באמונה, ויועץ לך לטוב, ובא עמך מצד שכלך, לא מצד תאוותך".
וכך לגבי כל דבר הגורם אושר לאדם. כאשר אדם שואל את עצמו – מה גורם לי אושר? ומזהה את גורם האושר, עליו לפעול לתחזוקו, להעמקתו, לאיכותו. כפי שאמר ברנרד שו: "אין זה בזכותך להיות מאושר מבלי ליצור את אושרך".
