אימון עסקי
התפקיד עושה את האדם או האדם עושה את התפקיד
המבנה החברתי שאנו חיים בו, מאורגן סביב תפקידים. את התפקידים מעצבת החברה. כל תפקיד מעצם טבעו, מכתיב דפוסי התנהגות מסוימים, שהחברה מצפה מבעל התפקיד כי יציית להם וימלא אותם.
ישנם תפקידים שהאדם בוחר בהם, כמו: אמא, אבא, בן/בת זוג, תפקיד במקום העבודה, ויש תפקידים הנכפים על האדם למשל בצבא, או במקום העבודה. יש גם תפקידים בלתי רשמיים כמו: המארגן החברתי, הבדרן החברתי וכו'.
באופן טבעי, כאשר אדם נכנס לתפקיד מסוים, הוא מתחיל להתנהג בהתאם לסטנדרטים שדורש התפקיד – רמת אחריות, הליכות, התנהלות אישית, השקעה, תקיפות וכו' ודרך התפקיד, הוא מממש את הפוטנציאל האישי שלו.
אם נקבל את האמור לעיל, נאמר בעצם שהתפקיד עושה את האדם והזהות האישית של האדם, היא סכום התפקידים שהוא ממלא. לפיכך, אם נרצה לשנות את התנהגותו, פשוט נשנה את התפקיד אותו הוא ממלא ברגע נתון.
אך האם זה באמת כ"כ פשוט? האם האדם ימציא את עצמו כל פעם מחדש?
תיאוריית התפקידים לפי דירקהיים וובר - סוציולוגיים שחיו במאה ה-19 – אומרת, שהחברה מאורגנת סביב תפקידים חברתיים שאנשים ממלאים והתפקיד עושה את האדם, דהיינו: אדם שיכנס לתפקיד יתנהל לפי הכתוב, ניהול עפ"י ציפיות התפקיד הפורמאליות.
אך מה עם ציפיות התפקיד הבלתי פורמאליות? מה קורה עם ציפיות חברי הצוות המצומצם, הצוות המורחב, חברים אישיים בארגון ואפילו בני משפחה בבית, מבעל התפקיד?
על רקע קונפליקטים כאלה ואחרים בתחום זה, פונים אלי מתאמנים רבים. הבסיס לעבודתי אתם בתחום אימון האישי הוא: חשיפת השורשים האישיים שלהם – האמונות, הערכים והמשאבים האישיים, המהווים את מאגר העוצמה שלהם ובניית חזון אישי המושתת על מאגר עוצמה זה. (ראו הספר "המגדלור", המדריך השלם לאימון אישי). והנה, כבדרך פלא, אחר איתור וביסוס כל המרכיבים האלו, נעלמים הקונפליקטים. בעל התפקיד יודע בדיוק כיצד עליו לבצע את תפקידו. ולפתע, לא רק התפקיד עושה את האדם, גם האדם עושה את התפקיד.
מה עלול לקרות בארגון, כאשר התפקיד הוא האדם?
ניסויים שונים שנעשו סביב עמדות של עובדים גילו, שאחר שקודמו בתפקיד השתנו עמדותיהם. "מה שרואים מכאן לא רואים משם", נוהגים לומר בעיקר פוליטיקאים, המגיעים לעמדות מפתח ומשנים אמונותיהם ודעותיהם.
לרוב, הנאמנות לתפקיד היא כה חזקה, עד שיש המבלבלים בין התפקיד ובין הזהות שלהם. כשאנשים בארגון מתמקדים רק בתפקיד שלהם ולא מפתחים אחריות כוללת, הם מאבדים את תחושת האחריות לגבי התוצאות הסופיות. כאשר התוצאות חיוביות – יעדי המכירה עלו, איכות השירות צוינה לשבח, המוצר זכה להצלחה וכיו"ב - כולם שמחים. להצלחה שותפים רבים. כאשר התוצאות מאכזבות, כל אחד מתבצר בתפקידו ומטיח את האשמה על האחר. תסמונת הטחת ההאשמות,היא למעשה תוצר לוואי של "התפקיד עושה את האדם". אותו אדם המתמקד רק בהחלטותיו ומתעלם מהשאלה – איך יכולות החלטות אלו להשפיע על האחרים?
התרופה ל"התפקיד עושה את האדם" מצויה במערכת היחסים שבין האדם ובין אותם "אשמים".
לשם כך צריך לפתח בעובדים חשיבה מערכתית.
חשיבה מערכתית - היכולת לראות את יחסי הגומלין בכל מצב והיכולת לראות תהליכי שינוי רחבים ועתידיים ולא רק תמונה נקודתית – חשיבה כזו מלמדת שהאדם והסיבות לבעיותיו מהווים חלק ממערכת אחת. אי לכך, התמיכה של איש ברעהו, החזון המשותף ההתלכדות המשותפת סביב הגשמת המטרות, מחזקת את כל בעלי התפקידים, גדולים כקטנים.
בספרו "הארגון הלומד" טוען פיטר סנג'י, שחשיבה מערכתית היא חלק מיכולות הארגון. אותו ארגון המסגל לעצמו תהליכים של למידה ארגונית והמפתח את המסוגלות ללמוד ולצמוח, מתוך הכרה ומחויבות להשתנות קבועה.
לפרטים על: אבחון לייזר
ליצירת קשר:
ד"ר אמיר הלמר
יועץ עסקי למנהלים ואנשי עסקים
amir@migdalor.biz
050-2250225 , 077-5531550
