המכון הישראלי להכשרת מאמנים
יחסי אהבה
המאמר לקוח מתוך "המגדלור"- המדריך השלם לאימון אישי.
להזמנת המדריך: ספר אימון אישי.
האהבה מספקת חומרי יצירה לסופרים, משוררים, מחזאים, מוזיקאים, ציירים, רקדנים, מלחינים, פסלים ואמנים שונים. היא ממלאת את מדפי הספרים, בוקעת מגרונות השרים, מעסיקה על הבמה את השחקנים ומלווה את כולנו לאורך חיינו. אימא תרזה ניסחה יפה את הכמיהה לאהבה: "רבים בעולם הזה מתים לפרוסת לחם, אבל יש רבים יותר שמתים לקצת אהבה".
ועוד: "התרופה היחידה לבדידות, לייאוש ולחוסר תקווה היא האהבה". ויקטור פרנקל, אבי תורת הלוגותרפיה, ראה באהבה פן של תופעה אנושית ייחודית - יכולתו של האדם להתעלות מעבר לעצמו ולהתכוונן אל משהו מחוצה לו. קוקו שנל עמדה על כוחה של האהבה בגיל הבוגר: "הזיקנה לא מגינה מפני האהבה, אבל האהבה מגינה מפני הזיקנה". בחומש ויקרא, מופיע הציווי: "ואהבת לרעך כמוך". הלל הזקן הגדיר ציווי זה במלים: "זו היא כל התורה כולה" ורבי עקיבא קבע: "זה כלל גדול בתורה". כלומר, אהבה היא חוק קיום הכולל והמקיף את המציאות כולה. כלל זה גורס כי על האדם להעניק לרעיו אותה אהבה שהוא מעניק לעצמו. מזה משתמע שחז"ל דורשים מהאדם קודם כל לאהוב את עצמו. המקובלים הרחיבו וטענו שאדם אשר לא חווה אהבת אישה, לא יוכל לחוות אהבת אלוהים.
במגילת "שיר השירים" מוצאים את ניצחון האהבה הרומנטית: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". לאהבה יש תפקיד מרכזי בהמשכיות המין האנושי: בזכותה מקימים משפחות - מביאים ילדים לעולם, מגדלים אותם ומעמידים דורות חדשים.
ניתן לחלק את האהבה לכמה קטגוריות, כאשר לכל קטגוריה אפיוניה הייחודיים: אהבה הורית, אהבת אחים, אהבה משפחתית, אהבה חברית, אהבה רומנטית, אהבה עצמית, אהבת אלוהים, אהבה לתחום עיסוק, אהבה לבעל חיים, אהבה לחפץ מסוים וכך הלאה. התרבות המערבית המודרנית מעניקה לאהבה הרומנטית חשיבות יתרה, עד אשר יש הרואים בה תחליף למעמד שתפסה הדת בעבר.
בעבודתי אני נתקל לא אחת בתפיסה משובשת של המושג אהבה, לכן השאלה המרכזית שאשאל היא -
מה זאת אהבה?
האם אהבה היא רגש שאדם חש כשהוא מפיק תענוג מחברת בן/ בת הזוג? האם זוהי התחושה שנוצרת כאשר אין התנגשות בין הרצונות של בני הזוג? האם אהבה תלויה בתחושות של זרימה ושחרור במערכת היחסים? האם אהבה קשורה לאמונה שדברים המענגים את אחד מבני הזוג, פועל באופן דומה על השני/ה. כלומר, מה שמעורר באחד/אחת התפעלות, הנאה וסיפוק גורם גם לבן/בת הזוג רגשות דומים בעוצמות דומות?
הקבלה מסבירה שאהבה אמיתית מתקיימת, כאשר אהבתו של אדם לזולת היא כה גדולה, עד שהוא מרגיש את רצונות הזולת ותשוקותיו כאילו היו שלו. לפי תפיסת הקבלה אהבה עמוקה מצויה מעבר למשיכה פיסית והיא בעלת איכויות רוחניות. במצב אידיאלי ונשגב האהבה מתבטאת ביכולת להבין, להכיל ולענג את הזולת, לדאוג ולהתמסר לו בדומה לאופן שאדם חש כלפי עצמו. בבסיס תפיסה זו מצויה האפשרות לזהות את הטוב שבאדם, לראותו באופן בולט, להכילו ולמקסם אותו.
אהבה היא מכלול שלם של רגשות ותחושות, הדורש תחזוקה יומיומית ומחויבות הדדית לצמיחת הקשר. מזה עולה שאהבה היא בחירה והיא בשליטת האדם. יש באפשרותו לבחור לאהוב, לבחור להיות מסור, להיות שותף, להיות מסוגל להכיל, ועוד קשת שלמה של רגשות חיוביים כלפי אהוביו. ברצותו יבחר להתייחס אל האהבה כאל ערך ראשון במעלה, שיש לטפחו ולמזוג אותו לכל ענפי החיים שלו.
ראשיתו של פרק ג' בספר "קוהלת" הוא שיר על העיתים בחיי אדם: "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים...עת לאהוב ועת לשנוא...". טוב אם יאמר האדם: מבחינתי הגיעה עת האהבה.
בשירה של נעמי שמר מטריה בשניים, מופיע משפט שמייצג קונקרטית ומטאפורית את האהבה במיטבה: "שנינו יחד תחת מטריה אחת, שנינו מדלגים על כל השלוליות".
שנינו יחד תחת סוכך משותף המגן על שנינו מכל פגע. המטריה המסוככת על השניים מסמלת את מערכת הערכים המשותפת להם, את האמונות שהם חולקים ואת סדרי העדיפויות שגיבשו יחד. בהמשך - שניהם מדלגים על כל השלוליות, דהיינו: עוברים יד ביד את המהמורות שהדרך מזמנת. הם עומדים יחד מול כל הקשיים ובעזרת האהבה והשיתוף, מדלגים מעליהם בהצלחה.
הנאמר עד כה משרטט זוגיות במיטבה ונשאלת השאלה: האומנם? הייתכן ששני אנשים השונים בחינוכם, באופיים, בהבנתם את העולם ואת עצמם יתאימו זה לזה ויגיעו להבנה מוחלטת בחייהם? הייתכן שבני זוג יגבשו מערכת ערכים ואמונות משותפת, שתשקף זהות או דומוּת אופטימאלית ושהם יחלקו השקפת עולם, הבנה רוחנית, טעמים תרבותיים ו... את מטלות היומיום?
במקרים רבים אחד מבני הזוג דומיננטי בתוך המערכת והשני מוותר על חלק מזהותו הייחודית או רצונותיו, על מנת לשמר את הקשר הזוגי. לעיתים שני בני הזוג עושים ויתורים כאלה ואחרים על עצמיותם ועל זהותם הייחודית ובלבד שזוגיותם לא תפגע. כאשר כך קורה, הויתורים וההקרבה שוחקים את האינדיבידואל ובמהלך השנים הזוגיות מתרופפת. אז משתלטות תחושת החמצה, חוסר סיפוק וחוסר הגשמה על אחד מבני הזוג או על שניהם. איך צולחים משברים כאלה? האם בכלל תיתכן התגברות על תחושות עמוקות של החמצה והתבטלות?
כפי שנהוג בתחום הרפואה המונעת, הצעתי היא להימנע מהגעה למצבים כאלה.
אני מציע להתחיל את המסע לעבר הזוגיות בעמידה אמיצה מול האמת הפנימית.
אני ממליץ שכל אחד מבני הזוג יתחיל במסע התבוננות להעמקת המודעות. במסעו יטפח מודעות לעצמו, לרצונותיו העמוקים, לצרכיו האמיתיים, לקשייו ולהצלחותיו. כך ילמד לקבל את עצמו כפי שהוא, על מעלותיו ופגמיו, ויהיה שלם עם עצמו ועם מערכת היחסים הפנימית שלו. בשלב זה יוכל כל אחד מבני הזוג להביא אל הזוגיות בפתיחות ובנאמנות, את עמדותיו הבהירות, את אמונותיו המוצקות, את ערכיו החשובים, את סדרי העדיפויות שלו, את חוזקותיו וחולשותיו. כאשר כל אחד מבני הזוג יְזַקק (ראשית בפני עצמו ואחר כך בפני בן/בת זוגו) את ייחודיותו, יחדד את מצבו הרגשי והאישי ויהיה נאמן לעצמו ללא סייג, יוכל הזוג להצמיח את היחד.
הנאמנות האישית והזוגית תינתן ליחיד וליחד.
הייחודיות של כל אחד מבני הזוג אמורה להיות מקור העוצמה של הזוגיות ולא מקור לחילוקי דעות. היא תאפשר נתינה הדדית, גיוון, עניין ואתגר ותעשיר את נקודות המבט של כל אחד מבני הזוג. האהבה שתיווצר בשל תרומתו הייחודית של כל אחד מבני הזוג תפרח ותצבע את הרגעים המשותפים בצבעים נעימים. אהבה כזו תבסס עניין בין האוהבים ולא תשרה תחושת מחנק או כבילה. הצמיחה, ההתפתחות וההגשמה העצמית האישית של כל אחד מהאוהבים, יעמדו לרשות המערכת הזוגית, ישלימו את הטעון השלמה ויסייעו בגיבוש מטרות משותפות וסלילת דרך חיים זוגית. שותפות כזו עשויה לפתוח אפשרויות חדשות בבחינת השלם גדול מסך חלקיו. אז, כפי שנעמי שמר מסיימת את שירה, יחושו בני הזוג את הרווח הנקי של עשייתם הזוגית: "החיים יפים, כדאי לכם לחיות!".
אני מניח, שמעלותיה של זוגיות שוויונית, הדדית ומפרה ברורים לכם, אך עדיין יש למצוא את השותף המתאים (למי שטרם מצא, כמובן), שירעיף עליכם אהבה ושתאהבו אותו. כדי למצוא את השותף או השותפה הנכונים, הנאמנים והמדויקים לכל אחד ואחת, עליכם לעשות עבודה שבעיקרה היא מתגמלת, מעשירה ומעניינת ושכרה החברתי בצידה. צאו למפגשים חברתיים ואפשרו לעצמכם התנסויות חברתיות במתכונות שונות ובהרכבים מגוונים - למידה בקורסים שונים, האזנה להרצאות, בילוי במסיבות ריקודים, השתתפות בימי עיון ובכנסים, עריכת סיורים עצמאיים במוזיאונים, ישיבה בספרייה למטרות קריאה ומפגש רעים, התנדבות בארגונים שונים, היעתרות לפגישות אישיות וייזומן, יציאות לאירועי חוצות או למוקדי בילוי ועוד. כך תלמדו ליהנות מהאווירה, מאנשים שונים ומהתרחשויות שונות ותשתחררו מתסכולים ומפחדים מעיקים. תרגלו נתינה, שייפו את יכולות השיחה שלכם, לימדו ליישב מחלוקות, בחנו כל אמירה וכל מקרה לגופו והימנעו מהשוואות ומהכללות. התייחסו בכובד ראש לעיקר ואל תשחיתו זמן יקר על עיסוק בטפל ומעל כל אלו - פרשו את מטריית הכנות. הכנות אותה תביאו לכל מערכת יחסים.
בעולם טכנוקרטי הסובל מאובדן משמעות ומבוסס על תוצאות מהירות, סיפוק מיידי, פופוליזם ונהנתנות, האדם מזדרז לחפש את הקשר הבא, במקום להשקיע בתהליך מתמשך של בניית זוגיות מבוססת. זאת, מתוך אמונה ילדותית שמשהו טוב יותר ממתין מעבר לפינה. האם רואים ברכה בגישה זו? התשובה ברורה מעל לכל ספק. מה שמושג בקלות, מתפוגג בקלות. באין עומק ותשתית רחבה, זוגיות אינה אלא מוצר קוסמטי שמתקשה לכסות בשכבה ראויה את פגמיו הרבים.
10 יסודות איתנים להשתית עליהם יחסי אהבה:
1. כבוד - הכרה בייחודיות של בן הזוג. טיפוח יחס אנושי ומכובד וכינון יחסי הערכה בין בני הזוג.
2. מחויבות - מחויבות להצלחת הקשר והשקעה יומיומית בטיפוחו.
3. הדדיות - נתינה נקייה מציפייה לתמורה. דאגה הדדית לצמיחתו ולהתפתחותו של בן הזוג.
4. תשוקה - הביטוי הפיזי של האהבה. כשאר היסודות, גם הוא זקוק לדישון, הזנה וטיפוח מתמידים. עם ההתבגרות, כאשר התשוקה דועכת, עתידה של מערכת היחסים יִיקַבָע על-פי יכולתו של הזוג ליצור תקשורת המבוססת על שאר היסודות.
5. אינטימיות - חברות אמת. שיתוף מלא בכל מהלכי החיים של בן או בת הזוג. יחד המעורר התפעמות ואושר, חגיגיות ועושר רגשי.
6. תקשורת - פתיחות, שיתוף, התייחסות והקשבה זה לזו. יצירת מרחב בטוח בו ניתן להעלות נושאים לדיון ללא חשש ולחלוק רגשות, חלומות, שאיפות, הצלחות, אכזבות וכישלונות.
7. חסד - הזדהות עם רגשות האחר, יכולת לסלוח ולתת תמיכה בלתי מסויגת.
8. אמון - קשר מבוסס על יושר ונאמנות. קשר שניתן במסגרתו לחשוף פגיעות ולגלות נקודות תורפה, מבלי לחשוש שמא ינוצלו ע"י בן או בת הזוג.
9. גמישות - פתיחות לשינויים, יכולת ראייה משותפת של אופקים נוספים במצבים חדשים.
10. הומור - היכולת לצחוק יחד ולראות את חצי הכוס המלאה. אפשרות להתבוננות משותפת באירועים מזווית קלילה יותר.
שתי הערות חשובות:
* סדר היסודות אינו מעיד על מידת חשיבותם. כולם חשובים במידה שווה, אך כל אחד רשאי, כמובן, להחליט מהן ההעדפות שלו ואילו יסודות משמעותיים לו יותר או מכריעים בעיניו.
* למעשה, יסודות אלה נחוצים בכל מערכת יחסים. ההבדל טמון במינון.
