על הגשמה עצמית

מי אני עכשיו?, מי אני רוצה להיות?
האם התשובה לשתי השאלות זהה?...

להגשים את עצמי, להגשים את מי שאני באמת!
לעשות לגשמי, להפוך את מי שאני באמת לגשמי – למציאות, להוויה, להווה. למי שחי ובועט כמו מי שהוא תופס את עצמו.
להפוך את התפיסות הגבוהות ביותר שלי על עצמי ועל חיי למציאות שלי. למי שאני בחיי היום יום – חי, מתנהל, עושה, פועל בהתאם לתפיסות הגבוהות ביותר שלי את עצמי.

אנחנו לא מגלים את עצמנו. אנחנו בוראים את עצמנו בכול יום, בכול רגע...
לכן אל לנו לחתור לגלות מי אנחנו. עלינו לחתור לקבוע מי אנחנו רוצים להיות, ולהגשים זאת במציאות חיינו.

החיים אינם תהליך של גילוי, אלא תהליך של בריאה!
בריאה בכוח המחשבה, הרגש, התשוקה.
המחשבות, הרגשות, האמונות בהן אנו מחזיקים הכי חזק ובדבקות הרבה ביותר – נעשות פעילות!. מתגשמות בהוויה, במציאות חיינו!
טובות כרעות!

אם אני רוצה לעצמי דבר מה ומבקשת אותו, אבל – המחשבה המנחה שלי היא שעכשיו אין לי את זה, וקשה להגיע למצב בו יהיה לי את זה (וממש לא משנה מה הסיבות לכך). מחשבה זו היא שתעשה למציאות בחיי.
המחשבה היחידה שיכולה להכריע מחשבה זו היא –"יהיה לי ללא צל של ספק, ויש לי כבר עכשיו" – כי הזרע נטמן והתהליך התחיל. אני על המסלול בדרך להגשים את עצמי כ...
כבת זוג שיודעת לקבל ולא רק לתת, כמעצבת בגדים מן השורה, כבת תומכת לאימא, כ... (כל מה שהייתי רוצה להיות, לחוות, לקבל לעצמי)

כל תהליך בריאה, מהמצאת השעון ועד למקינטוש, נוצרו ראשית במוחו של מישהו. הוא הצליח לראות את זה בעיני רוחו, לדמיין משהו כזה כאפשרי, לדמיין איך זה נראה, מה זה עושה, אך האנשים מסביב מקבלים את זה. הוא הצליח לחוות את זה בדמיון שלו: איך זה נראה, איך זה מרגיש, איך זה מריח.
מחשבות מסוג זה הן זרע שנטמן בדרך להתגשמות.

כמובן שיש מצבים ואירועים שאינם בשליטתי ואני לא בוראת, אבל – מידת ההשפעה של אירועים אלה על חיי היא היא הבריאה שלי!

אז מה זה הגשמה עצמית?
להפוך את ה'עצמי' שאני רוצה להיות לגשמי, לקיים ויציב, להווה.


ראשית, שאל את עצמך מי אני רוצה להיות בכול נושא ועניין, ובכוליות שלהם.
ואז, ברא את זה במחשבותיך ונהג כאילו אתה כבר זה, כי כך הדבר. הודה על כך, כי כשאנו כבר יודעים אינטואיטיבית שהזרע נזרע וכך יהיה, תפילת בקשה אינה נחוצה. אלא תפילת הודיה.
והרי רק כשאנו יודעים שזה אפשרי, וזה יצא לדרך – רק אז זה באמת אפשרי (מה שזה לא יהיה (-:

למשל – יכול להיות שאני מכירה עצמי כאדם נדיב ותופסת את עצמי ככזו. אבל, אם לא אעשה משהו שמדגים נדיבות, שקשור לנדיבות במציאות חיי, אזי אין אני אדם נדיב פרת לתפיסה שלי את עצמי כאדם נדיב.
ההגשמה באה לידי ביטוי בכך שאני הופכת את התפיסה שלי את עצמי לגשמית. אני נותנת לכך ביטויים מעשיים בחיי היום יום שלי. כך אני מגשימה את עצמי כאדם נדיב.
,
להגשים את עצמנו, זה להפוך את התפיסה שלי לגבי מי אני לגשמית, לנוכחת, להווה.

אפשר להגדיר את עצמי לפי מי או מה שאני לא. אני לא שמנה = אני רזה. אני לא קמצנית = אני נדיבה וכו'.
בשביל זה עלי לדעת מה אני לא רוצה להיות, כדי שאדע מה אני כן.
אנחנו יכולים להתנסות במשהו רק אם אנו מכירים את השלילה שלו. איך נדע אם אנחנו גבוהים או נמוכים ללא היחסיות, ללא היכולת להשוות לאחר, להפוך, לשונה, למנוגד?

אין לנו יכולת לא להיות מי שאנחנו. תמיד היינו ותמיד נהייה מי שאנחנו.
לכן הרבה פעמים אנו מרגישים חוסר הרמוניה, תסכול, כאב, חוסר יכולת להשלים עם המצב. זה צלצול השעון הפנימי שלנו, שעון ההוויה שלנו, שקורה לנו לשים לב, להיות מודעים למי אנו באמת.

למשל, אני אוהבת את בנותיי אהבה עזה. אני מאמינה ותופסת את עצמי כאימא שאוהבת את בנותיה אהבה ללא תנאי. אין דבר שהן יעשו שיגרום לי להפסיק לאהוב אותן, או לקחת את האהבה הזו מהן.
אני רוצה בתפיסה שלי את עצמי להאמין כי האהבה שלי היא אכן כזו, אהבה ללא תנאי, וכי אני מסוגלת לכך.
אבל, אם במציאות חיי, בשגרת היום יום לא אתנסה בזה, לא אנהג כך, לא אהיה מודעת למילותיי, להתנהגותי, בעיקר בשעת כעס ומשבר או "עייפות החומר" – לא אצליח להגשים חלק זה שבי במציאות הגשמית של חיי. ואז, האם באמת כזו אני או רק ברעיון המופשט?...
כדי להגשים חלק זה בי, עלי להיות מודעת וערה להתנהגותי. לבחון אותה מתוך השקפה זו של "אהבה ללא תנאי" . גם בכעס, גם בעייפות. גם במילים וגם במעשים לבחור את הבחירה שעולה בקנה אחד עם אהבה ללא תנאי.
הכול יוצא ומתחיל מנקודת מוצא אחת – בכל מצב, בכול מקרה, בכול קושי אני כאן איתכן ואוהבת אתכן ללא תנאי.
כך אני מצליחה להגשים את עצמי כאימא אוהבת ללא תנאי.


אם אינך בורא את עצמך כמי שאתה (ע"י התנסות)
אינך יכול להיות מי שאתה
כל אחד עמוק בפנים יודע מי הוא
עליו לדעת זאת בדרך של התנסות
בדרך של להפוך לגשמי את התפיסות הגבוהות שלו לגבי עצמו
כי, עד לרגע בו תפיסה הופכת להתנסות, יש לנו השערה בלבד!
כי הרי ידיעה והתנסות הם שני דברים שונים
כך אפשר להכיר ולהתחבר להרגשה של "להיות אני"
כך אני מגלה את עצמי החוצה ממני

ההתנסות שאני יוצרת, היא ההצהרה מי אני ומי אני רוצה להיות
כשדבר חדל להיות הצהרה שלי בנוגע למי שאני רוצה להיות
עלי לחדול לעשותו!

בהצלחה (-:



כותבת המאמר: ורד שלה-מאמנת אישית.